הוקי אויר


הוקי אויר הוא משחק שבו המטרה היא להכניס את הדיסק לתוך השער של היריב כדי לצבור נקודות.

 
ציוד הוקי אויר
 

הוקי אויר דורש שולחן, שני מקשים ודיסק.  שולחן הוקי אויר רגיל הוא בעל משטח גדול וחלק, מסילה צדדית כדי שהדיסק לא יברח מהשולחן, ופתחים באמצעיתו של כל צד רוחב שמשמשים כשערים. מתחת לשערים יש בדרך כלל פתח להחזרת הדיסק. ברוב השולחנות יש גם מנגנון שמייצר אויר ומוציא אותו דרך חורים קטנים במשטח השולחן כדי להקטין את החיכוך ולאפשר משחקים יותר מהירים. יש שולחנות שבמקום מנגנון האויר יש להם משטח מאוד חלק, ברוב המקרים מפלסטיק כדי לחסוך במחירים גם לצרכן וגם ליצרן. טכנית, השולחנות האלה אינם באמת שולחנות הוקי אויר כי אין התערבות של אויר, אבל הם נחשבים כך בגלל אופן המשחק והחוקים שהם זהים. יש גם סוגים של דיסק עם מאוורר שמייצרים לעצמם אויר אבל הם מאוד שבירים ומשווקים אותם בדרך כלל כצעצועים בלבד.  

 

כרגע השולחנות היחידים שמאושרים ע"י ה- United States Air-Table-Hockey Association (USAA) למשחקי טורניר הם שולחנות בגודל של 8-פיט מתוצרת חברת דיינמו.

 

המקש (שנקרא לפעמים גם מחבט) מורכב מאחיזה וחלק שטוח שיושב במקביל לשולחן הוקי אויר. הסוגים הנפוצים ביותר הם מקשים גבוהים שנראים קצת כמו כובעי סומבררו ממקסיקו. יש גם מקשים נמוכים עם אחיזה נמוכה יותר.

 

הדיסק הוא חלק דק של לקסן פוליקרבונט. הדיסקים שמאושרים למשחקי טורניר על ידי ה- USAA הם בצבע צהוב, אדום או ירוק. במשחקי טורניר מניחים בדרך כלל דבק לבן על הצד העליון (שלא נוגע בשולחן הוקי אויר). דיסקים יכולים גם להיות בכל מיני צורות, מבני משולשים, ריבועים ואפילו מתומנים.

 

יש גם שולחנות שמיועדים לארבעה שחקנים אבל הם לא מאושרים למשחקי טורניר.

 
חוקי הוקי אויר

 מספר חוקים בסיסיים לפי ה- USAA:
  • השחקן הפותח נקבע על ידי זריקת מטבע.
  • השחקן הראשון שמגיע ל- 7 נקודות הוא המנצח.
  • כשהדיסק עובר למחצית שולחן הוקי אויר של השחקן יש לו עד שבע שניות כדי להכות, אם לא הצליח, זה נחשב לעבירה והיריב מקבל את הדיסק.
  • להניח את המקש על הדיסק זו עבירה והדיסק יעבור ליריב.
  • אסור לשחקן להכות בדיסק עם כל חלק גוף או עצם אחר חוץ מהמקש. אם הוא עושה זאת זה נחשב לעבירה והדיסק עובר ליריב.
  • אם הדיסק בדרך לשער ואחד השחקנים עוצר אותו עם כל עצם חוץ מהמקש זה נחשב לעבירה. היריב מקבל מכה חופשית.
  • להכות בדיסק כשהוא במחצית של היריב או לעבור את הקו של המחצית עם המקש גורם לעבירה והיריב מקבל את הדיסק.
  • אסור לעבור קווים אדומים עם המקש (החוק מיועד לאליפות קטילאן).
  • אם יש קו אדום מסביב לשער אסור שהמקש יהיה מאחוריהם (החוק מיועד לאליפות קטילאן).
  • אם הדיסק עף מהשולחן והוכרזה עבירה על השחקן שהעיף אותו. אפילו אם השחקן שהעיף אותו היה בתנועה הגנתית קדימה זה נחשב לעבירה. הדיסק עובר ליריב. 
  • אסור לשחקנים לגעת בדיסק בזמן משחק אבל אם שחקן מכניס אותו לשער הוא יכול להניח אותו בצידו של היריב.

 המשחק

 

ההבדלים במשחקי טורניר הם:

  • מחזיקים את המקש מאחורי האחיזה עם קצות האצבעות במקום באחיזה עצמה. דבר שמאפשר יותר תנועות של שורש כף היד דבר שעוזר לשחקן לזוז מהר יותר.
  • להגנה בסיסית מניחים את המקש כ- 20 ס"מ לפני השער. מקום זה מאפשר לשחקן לעצור כמעט כל מכה ישרה באמצעות תנועות מאוד קצרות. כדי לעצור מכה צדדית הוא צריך רק למשוך את המקש קצת אחורה לקצות השער. זאת נקראת הגנה משולשת.
  • יש כמה סוגים של מכות תקיפה שאמורים לשבור את הציפיות והתיזמונים של היריב. הנפוצים מביניהם הם: מרכזי, יהלום, אלכסון ו- "L ".  

הסטוריה של הוקי האויר

 

הוקי אויר הומצא ע"י קבוצת עובדים של Brunswick Billiards. ב- 1969 מספר מהנדסים של החברה, בוב למיו, פיל קרוסמן, בוב קנריק ובראד באלדווין,  התחילו לעבוד על משחק חדש שהתבצע על שולחן הוקי אויר עם משטח ללא חיכוך. הפרויקט הוקפא למספר שנים וחודש על ידי למיו שגזר את רוב העקרונות של המשחק מהוקי קרח. הוחלט שהמשחק יכול למשוך קהל גדול וכך התחיל הוקי אויר. היו מחלוקות בהקמתו כי לא כל האנשים שעזרו בפרויקט רשומים בפטנט והשולחן עם מנגנון האויר בא מפטנט של דבר אחר לצורך שונה. 

 

בכל מקרה המשחק היה הצלחה גדולה מאוד וכבר בשנות ה- 70 היתה התעניינות בהקמת טורנירים. כבר ב- 1973 היה ארגון מקומי ביוסטון, טקסס שהפך להיות הארגון לכל מדינת טקסס הוא רשם חוקים, ושיווק את המשחק דרך טורנירים אזוריים בפאבים ואולמות בילוי. כדי לשמור על פיתוח ואיכות המשחק הוקם ה- USAA ב- 1975 ע"י פיל ארנולד, כגוף השולט בהוקי אויר. כך ניתן היה לבטל חוקים שנקבעו על ידי חברת ברנסוויק ששחקנים רבים לא אהבו ומאז המשחק הינו תחת שליטה של השחקנים. מאז הקמתו אישר ה- USAA לפחות טורניר אחד ברמות הארצית והעולמית כל שנה עם 12 אלופים בתוך 30 שנה. ה- USAA נשאר עד היום הגוף השולט היחידי בספורט ברמה העולמית והוא שומר על יחסים טובים עם יצרני ציוד ומשווקי אירועים. כיום יש להוקי אויר מקצועי קהל רחב של שחקנים רציניים בהרבה מקומות בעולם, מתוכם: יוסטון, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, דנבר, שיקגו, ניו יורק ובוסטון בארה"ב וגם ברצלונה בספרד, סנט פטרבורג, מוסקבה ונובגרוד ברוסיה, ומוסט וברנו בצ'כיה. בסוף שנות ה- 80 גם קרקאס בוונצואלה הייתה מקום של התעניינות רבה וחוסה מורה, 3 פעמים אלוף עולם, ועוד כמה שחקנים מבין הטובים ביותר באים משם. עד 1999 הפופולריות של הוקי אויר בוונצואלה הייתה נמוכה.  

 


הוקי אויר הוא משחק שבו המטרה היא להכניס את הדיסק לתוך השער של היריב כדי לצבור נקודות.

 
ציוד הוקי אויר
 

הוקי אויר דורש שולחן, שני מקשים ודיסק.  שולחן הוקי אויר רגיל הוא בעל משטח גדול וחלק, מסילה צדדית כדי שהדיסק לא יברח מהשולחן, ופתחים באמצעיתו של כל צד רוחב שמשמשים כשערים. מתחת לשערים יש בדרך כלל פתח להחזרת הדיסק. ברוב השולחנות יש גם מנגנון שמייצר אויר ומוציא אותו דרך חורים קטנים במשטח השולחן כדי להקטין את החיכוך ולאפשר משחקים יותר מהירים. יש שולחנות שבמקום מנגנון האויר יש להם משטח מאוד חלק, ברוב המקרים מפלסטיק כדי לחסוך במחירים גם לצרכן וגם ליצרן. טכנית, השולחנות האלה אינם באמת שולחנות הוקי אויר כי אין התערבות של אויר, אבל הם נחשבים כך בגלל אופן המשחק והחוקים שהם זהים. יש גם סוגים של דיסק עם מאוורר שמייצרים לעצמם אויר אבל הם מאוד שבירים ומשווקים אותם בדרך כלל כצעצועים בלבד.  

 

כרגע השולחנות היחידים שמאושרים ע"י ה- United States Air-Table-Hockey Association (USAA) למשחקי טורניר הם שולחנות בגודל של 8-פיט מתוצרת חברת דיינמו.

 

המקש (שנקרא לפעמים גם מחבט) מורכב מאחיזה וחלק שטוח שיושב במקביל לשולחן הוקי אויר. הסוגים הנפוצים ביותר הם מקשים גבוהים שנראים קצת כמו כובעי סומבררו ממקסיקו. יש גם מקשים נמוכים עם אחיזה נמוכה יותר.

 

הדיסק הוא חלק דק של לקסן פוליקרבונט. הדיסקים שמאושרים למשחקי טורניר על ידי ה- USAA הם בצבע צהוב, אדום או ירוק. במשחקי טורניר מניחים בדרך כלל דבק לבן על הצד העליון (שלא נוגע בשולחן הוקי אויר). דיסקים יכולים גם להיות בכל מיני צורות, מבני משולשים, ריבועים ואפילו מתומנים.

 

יש גם שולחנות שמיועדים לארבעה שחקנים אבל הם לא מאושרים למשחקי טורניר.

 
חוקי הוקי אויר

 מספר חוקים בסיסיים לפי ה- USAA:
  • השחקן הפותח נקבע על ידי זריקת מטבע.
  • השחקן הראשון שמגיע ל- 7 נקודות הוא המנצח.
  • כשהדיסק עובר למחצית שולחן הוקי אויר של השחקן יש לו עד שבע שניות כדי להכות, אם לא הצליח, זה נחשב לעבירה והיריב מקבל את הדיסק.
  • להניח את המקש על הדיסק זו עבירה והדיסק יעבור ליריב.
  • אסור לשחקן להכות בדיסק עם כל חלק גוף או עצם אחר חוץ מהמקש. אם הוא עושה זאת זה נחשב לעבירה והדיסק עובר ליריב.
  • אם הדיסק בדרך לשער ואחד השחקנים עוצר אותו עם כל עצם חוץ מהמקש זה נחשב לעבירה. היריב מקבל מכה חופשית.
  • להכות בדיסק כשהוא במחצית של היריב או לעבור את הקו של המחצית עם המקש גורם לעבירה והיריב מקבל את הדיסק.
  • אסור לעבור קווים אדומים עם המקש (החוק מיועד לאליפות קטילאן).
  • אם יש קו אדום מסביב לשער אסור שהמקש יהיה מאחוריהם (החוק מיועד לאליפות קטילאן).
  • אם הדיסק עף מהשולחן והוכרזה עבירה על השחקן שהעיף אותו. אפילו אם השחקן שהעיף אותו היה בתנועה הגנתית קדימה זה נחשב לעבירה. הדיסק עובר ליריב. 
  • אסור לשחקנים לגעת בדיסק בזמן משחק אבל אם שחקן מכניס אותו לשער הוא יכול להניח אותו בצידו של היריב.

 המשחק

 

ההבדלים במשחקי טורניר הם:

  • מחזיקים את המקש מאחורי האחיזה עם קצות האצבעות במקום באחיזה עצמה. דבר שמאפשר יותר תנועות של שורש כף היד דבר שעוזר לשחקן לזוז מהר יותר.
  • להגנה בסיסית מניחים את המקש כ- 20 ס"מ לפני השער. מקום זה מאפשר לשחקן לעצור כמעט כל מכה ישרה באמצעות תנועות מאוד קצרות. כדי לעצור מכה צדדית הוא צריך רק למשוך את המקש קצת אחורה לקצות השער. זאת נקראת הגנה משולשת.
  • יש כמה סוגים של מכות תקיפה שאמורים לשבור את הציפיות והתיזמונים של היריב. הנפוצים מביניהם הם: מרכזי, יהלום, אלכסון ו- "L ".  

הסטוריה של הוקי האויר

 

הוקי אויר הומצא ע"י קבוצת עובדים של Brunswick Billiards. ב- 1969 מספר מהנדסים של החברה, בוב למיו, פיל קרוסמן, בוב קנריק ובראד באלדווין,  התחילו לעבוד על משחק חדש שהתבצע על שולחן הוקי אויר עם משטח ללא חיכוך. הפרויקט הוקפא למספר שנים וחודש על ידי למיו שגזר את רוב העקרונות של המשחק מהוקי קרח. הוחלט שהמשחק יכול למשוך קהל גדול וכך התחיל הוקי אויר. היו מחלוקות בהקמתו כי לא כל האנשים שעזרו בפרויקט רשומים בפטנט והשולחן עם מנגנון האויר בא מפטנט של דבר אחר לצורך שונה. 

 

בכל מקרה המשחק היה הצלחה גדולה מאוד וכבר בשנות ה- 70 היתה התעניינות בהקמת טורנירים. כבר ב- 1973 היה ארגון מקומי ביוסטון, טקסס שהפך להיות הארגון לכל מדינת טקסס הוא רשם חוקים, ושיווק את המשחק דרך טורנירים אזוריים בפאבים ואולמות בילוי. כדי לשמור על פיתוח ואיכות המשחק הוקם ה- USAA ב- 1975 ע"י פיל ארנולד, כגוף השולט בהוקי אויר. כך ניתן היה לבטל חוקים שנקבעו על ידי חברת ברנסוויק ששחקנים רבים לא אהבו ומאז המשחק הינו תחת שליטה של השחקנים. מאז הקמתו אישר ה- USAA לפחות טורניר אחד ברמות הארצית והעולמית כל שנה עם 12 אלופים בתוך 30 שנה. ה- USAA נשאר עד היום הגוף השולט היחידי בספורט ברמה העולמית והוא שומר על יחסים טובים עם יצרני ציוד ומשווקי אירועים. כיום יש להוקי אויר מקצועי קהל רחב של שחקנים רציניים בהרבה מקומות בעולם, מתוכם: יוסטון, סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס, דנבר, שיקגו, ניו יורק ובוסטון בארה"ב וגם ברצלונה בספרד, סנט פטרבורג, מוסקבה ונובגרוד ברוסיה, ומוסט וברנו בצ'כיה. בסוף שנות ה- 80 גם קרקאס בוונצואלה הייתה מקום של התעניינות רבה וחוסה מורה, 3 פעמים אלוף עולם, ועוד כמה שחקנים מבין הטובים ביותר באים משם. עד 1999 הפופולריות של הוקי אויר בוונצואלה הייתה נמוכה.